I wish I'd done more of this instead of suppressing:
The way out of homosexual desire is to feel it fully - and everything that comes with it. I imagine a man I'm attracted to - and give myself permission to play out the fantasy. But instead of acting on it physically, I allow my emotions to take center stage. The fantasy brings about great pleasure... and also other emotions underneath such as sadness, anger, jealousy... and these intensify the pleasure for a bit... until it subsides and I'm left with the experience of full self-acceptance. And when I imagine the man I was fantasizing about, I'm no longer drawn to him... because I have me.
My Homosexuality was born out of suppressing my true feelings and desires for love. The way out is nothing less than full self acceptance.
הלוואי והייתי עושה את זה יותר, במקום להדחיק רגשות:
הדרך לצאת מרצונות הומוסקסואליים היא להרגיש אותם עד הסוף - וכל מה שמלווה אותם. אני מדמיין גבר שאני נמשך אליו - ונותן לעצמי רשות לנגן את הפנטזיה בקולנוע של הדמיון. אבל במקום לבצע את מה שאני רואה ומרגיש במעשים, אני נותן מרווח לרגשות. הפטנזיה מביאה הנאה גדולה... וגם רגשות אחרים תחתיה, כגון עצבות, כעס, קנאה... ואלה מעצימים את ההנאה לזמן מה... עד שהיא שוככת, ואני נשאר עם החווייה של קבלה עצמית במלוא המובן. וכשאני מדמיין שוב את הגבר עליו פינטזתי, אני כבר לא נמשך אליו... כי יש לי את עצמי.
ההומוסקסואליות שלי נולדה לאחר שהדחקתי - במודע ובתת-מודע - את רגשותיי האמיתיים והכמיהה הטבעית שלי לאהבה. הדרך החוצה היא לא פחות מקבלה עצמית מוחלטת.
