I'm back - חזרתי

It took a couple of days (things always take longer than expected, eh?), but now I'm back to being my own best friend again. Instead of shaming myself I'm "holding" myself emotionally and laughing at myself. Instead of shying away from connecting to other men, I've given myself permission to pursue what I really want - to love and be loved.

I'm starting to look at women again, and the sexual attraction to men is fading.

Make it a good one.

לקח כמה ימים (תמיד הדברים לוקחים יותר זמן מהצפוי, אה?), אבל חזרתי להיות החבר הכי טוב שלי שוב. במקום לבייש את עצמי, אני "מחבק" את עצמי מבחינה רגשית וצוחק על עצמי. במקום להתבייש ולא להתחבר לגברים אחרים, אני נותן לעצמי רשות לבקש את מה שאני באמת רוצה - לאהוב ולקבל אהבה.

אני מתחיל שוב להסתכל על נשים, והמשיכה המינית לגברים דועכת.

עשה לך יום טוב.

climbing out - מטפס חוצה

Following the shame of the last few days which prompted me to disconnect from other men, this morning I made a decision to reconnect anyway. I said hello and carried conversations, even though that which seemed like my instinct told me not to.

I'm feeling more self respecting and more connected, and an immediate effect is actually... homosexual arousal. This didn't take place much during my shame days - there, I was attracted more emotionally, yearning, fantasizing about someone living instead of me.

Homosexual arousal - a setback, no? A failure? I've been in this transition point before. If I call it a failure, I go back into shame and I'll end up coveting men like crazy. The key now is to acknowledge the arousal as an attempt at connection and... continue connecting from a place of self respect. The arousal should give way to feelings of brotherly love and identification - if I allow it to. We'll see how the day goes.

אחרי הבושה שחשתי בימים האחרונים שגרמה לי לרצות להתנתק מהחיבור עם גברים אחרים, הבוקר קיבלתי את ההחלטה להתחבר שוב בכל זאת. אמרתי שלום וניהלתי שיחות, למרות מה שנראה כאינסטינקט הפציר בי לא לעשות כן.

אני יותר מעריך את עצמי ומרגיש יותר מחובר, ותוצאה מיידית היא בעצם... התעוררות מינית כלפי גברים. זה לא התרחש כל כך בימי הבושה - שם, יותר נמשכתי ברמה הרגשית, כמֵהּ, מפנטז על כך שמישהו יחיה במקומי את החיים.

התעוררות הומוסקסואלית - נסיגה? כישלון? הייתי פה כבר, במעבר הזה. אם אני מכריז על זה ככישלון, אני חוזר לתוך הבושה ובסופו של דבר אשתוקק יותר ויותר לגברים... באופן מיני ורומנטי. המגמה והעיקר עכשיו, להסתכל על ההתעוררות כניסיון להתחבר ו... להמשיך להתחבר ממקום של הערכה עצמית. ההתעוררות אמורה לימס ובמקומה אמורים לבוא רגשות של אחווה והזדהות עם גברים אחרים - אם אני מרשה לה. נראה מה ילד יום.

it takes me down, win me back - זה מוריד אותי, נצח אותי בחזרה

This past week I worked extra hard at my job. I screwed up at work and I'm trying to get back in integrity. It's mainly myself I'm upset at for letting things slip.

It's hard for me to distinguish between guilt ("I did something bad") and shame ("I am bad") - can you relate? So I've been judging myself pretty harshly and feeling pretty badly about myself. I haven't wanted to connect - that's one of the things that shame does, makes us want to hide. As a result of this shame, my attraction to other men has become more pronounced, though since I've been so emotionally attentive to myself the past few months, the same-sex attraction is not as compelling as it has been in the past. In other men, I'm looking for the ideal me who doesn't get taken down, who weathers the storms with courage. Shame makes my body posture move ever-so-slightly toward the ground. And I look for other men to survive and thrive... instead of me.

I want to see that I too am weathering this storm with courage. I'm doing what I need to do to fix what's wrong at work. That's my intention right now - to appreciate that I'm doing my best and be proud of myself for it.

In terms of the attractions:
The action - active self respect
The expected result - lowering of same-sex attraction, heightening of opposite-sex attraction

בשבוע האחרון עבדתי יותר קשה מהרגיל בעבודה שלי. פישלתי בעבודה ואני משתדל לחזור למצב של יושר עם עצמי ועם עמיתיי. אני עצבני דווקא על עצמי, כי נתתי לדברים להידרדר.

זה קשה לי להבחין בין רגשת אשמה ("עשיתי משהו לא טוב") לבין רגשת בושה ("אני לא טוב") - אתה מזדהה? אז אני שופט את עצמי די קשות ומרגיש רע כלפי עצמי בימים האחרונים. לא בא לי להתחבר - זה אחד הדברים שהבושה עושה - היא גורמת לנו לרצות להתחבא. כתוצאה מהבושה הזאת, המשיכה שלי לגברים התגברה, אמנם ברמה פחותה מבעבר מכיוון שבחודשים האחרונים הייתי כל כך קשוב לרגשותיי. בגברים אחרים אני מחפש את האני האידיאלי שאי אפשר להוריד אותו בקלות, שעומד בפני רוחות הסערה באומץ. הבושה גורמת לתנוחה הגופנית שלי לנטות, אם רק טיפ-טיפה, כלפי מטה. ואני מחפש גברים אחרים לשרוד ולשגשג... במקומי.

אני רוצה להבין שגם אני עומד בפני הסערה הזאת באומץ. אני עושה מה שצריך לעשות כדי לתקן את מה שצריך לתקן בעבודה. זאת הכוונה שלי עכשיו - להעריך שאני עושה את הכי טוב שאני יכול ולהיות גאה בעצמי בעקבות זאת.

בעניין המשיכות:

הפעולה - הערכה עצמית באופן פעיל

התוצאה הצפוייה - משיכה לגברים מתמעטת, משיכה לנשים מתגברת

Post-Shabbat - סיכום שבת

This morning I woke up with a homoerotic image. I decided not to give it much thought in any direction and went back to sleep. When I woke up again it was gone. I was also feeling good about myself, having taken care of my need for rest and giving myself time in the morning to wake up leisurely and read.

I went to shul (synagogue) and connected. Being in a self-respecting place, connected to my feelings, I saw the men and boys there as my brothers. There was a group of boys who have been removed from their home and put in a group home. My heart went out to them. I almost cried right there in shul. I was feeling. My heart was open. There was no homosexuality, then and for the rest of the day. I met a young woman at lunch, felt a bit of an emotional pull that has the potential of becoming romantic and sexual. There was a bit of emotional pull towards other men, but I saw that it was my yearning to connect to them and myself... and so I did.

I'm sad now, since my friend D hasn't written me back on Facebook since yesterday - I tell myself the story that he doesn't see me as equal to him, and therefore I have less value. And now I look at the story and realize it's a bunch of bullshit - that I'm fine, worthy of love, equal. And now I'm feeling better.

הבקור התעוררתי עם תמונה בראש הגובלת על ההומוארוטי. החלטתי לא לתת לה יותר מדי מחשבה לכאן או לכאן, וחזרתי לישון. כשקמתי שוב התמונה כבר נעלמה. בנוסף, הרגשתי טוב כלפי עצמי, מאחר שהקשבתי לצורך שלי לנוח וגם לקחת את הזמן בבוקר לקום בנחת ולקרוא.

הלכתי לבית הכנסת והתחברתי. ההערכה העצמית שלי הייתה ברמה גבוהה, הייתי מחובר לרגשות שלי, והתוצאה - ראיתי את הגברים והבנים שם בבית הכנסת בתור אחים שלי. הייתה שם קבוצה של בנים, ילדים, שהוצאו מביתם והגיעו לפנימייה. לבי יצא אליהם. כמעט בכיתי שם, בבית הכנסת. הייתי קשוב לרגשותיי. לבי היה פתוח. לא הייתה הומוסקסואליות, אז ובהמשך היום. הכרתי בחורה בארוחת הצהריים וחשתי קצת משיכה רגשית, עם פוטנציאל שהיא תהפוך לרומנטית ומינית. הייתה במהלך היום קצת משיכה רגשית כלפי גברים, אבל זה הבחנתי ככמיהה להתחבר אליהם ולעצמי... וכן עשיתי.

עכשיו אני קצת עצוב, מכיוון שחבר שלי ד' לא חזר אלי בפייסבוק מאז שכתבתי לו משהו אתמול - אני מספר לעצמי את הסיפור שהוא לא רואה אותי כשווה אליו, ולכן יש לי פחות ערך. עכשיו אני מסתכל על הסיפור הזה ומבין שזה חרטא - שאני בסדר גמור, וראוי לאהבה, שווה. ועכשיו אני מרגיש יותר טוב.