keep falling hard... or build yourself up with good habits - המשיך ליפול חזק... או בנה את עצמך עם הרגלים טובים

Here's a lesson I've learned the hard way, and I here impart it to you, the man seeking growth out of unwanted same-sex attraction... but the basic message really applies to all men and women. 

Real change requires change in habits. 

A habit is something we do regularly, so that it becomes second nature. 

Don't wait for the craving for touch to become so great that you feel you must get it sexually. Also, don't wait for it to become so great that you need an intense, ten-minute hug to feel better. Rather, get into the habit of getting a little touch regularly. That means being around emotionally-healthy guys who are cool with pats on the back, shaking hands, and hugging sometimes too. Get into such a habit by putting yourself in a situation where you'll be able to receive such touch regularly - such as at a gym or pool, perhaps. This is what healthy guys do - join their ranks.

Getting healthy touch on a regular basis is one of several habits that a man getting over SSA needs to make. Other habits are healthy eating, sleeping and exercise, paying attention to emotions, listening carefully to the potentially-destructive stories we tell ourselves and affirming our inherent goodness - all of these on a daily basis. The key point is daily - if it's once in a while, we end up getting frustrated, falling in love with guys, craving homosexual touch, and wanting to give up. Such healthy habits should override unhealthy ones, such as suppressing our feelings, believing the shameful voices that tell us we're not good enough, ignoring our bodily needs, etc. 

הנה שיעור שלמדתי בדרך הקשה, וכאן אני מעביר אותו אליך, הגבר שמבקש לצאת ממשיכות חד-מיניות. אולם המסר העיקרי ידבר אל כל אחד ואחת.

שינוי אמיתי דורש שינוי בהרגלים.

הרגל זה דבר שאנחנו עושים באופן קבוע, כך שהוא נעשה טבעי.

אל תחכה להשתוקקות למגע לגבור עד כדי כך שאתה מרגיש שאתה חייב לקבל אותו מינית. אל תחכה גם שהוא ייעשה כל כך חזק שתצטרך חיבוק של עשר דקות כדי להגרגיש טוב יותר. אלא, תיצור הרגל של קבלת קצת מגע באופן קבוע. זאת אומרת, תבלה זמן עם גברים בריאים מבחינה רגשית שטוב להם עם טפיחות על הגב, לחיצת ידיים, ולפעמים גם חיבוקים. תיצור הרגל של לשים את עצמך במצב בו תוכל לקבל מגע כזה באופן קבוע - לדוגמה בחדר כושר או בבריכה. זה מה שגברים בריאים עושים - תצטרף אליהם.

קבלת מגע בריא באופן קבוע היא אחת ההרגלים שמי שמתגבר על חד-מיניות צריך ליצור. הרגלים אחרים כוללים אכילה טובה, שינה מספקת והתעמלות גופנית, הקשבה לרגשות, הקשבה לסיפורים העלולים להיות הרסניים שאנו מספרים לעצמנו, ואישור הטוב המולד שלנו - כל אלה, באופן יומי. הנקודה החשובה כאן היא באופן יומי - אם זה מידי פעם, אנו נהיים מתוסכלים, אנו מתאהבים בגברים, מתאווים למגע הומוסקסואלי, ורוצים לוותר על המאבק. הרגלים בריאים אלה צריכים להשתלט על הלא-בריאים, כגון הדחקת הרגשות, אמונה בקולות המכלימים שאומרים לנו שאנו לא מספיק טובים, התעלמות מהצרכים הגופניים שלנו, וכו.

unacceptable - לא מקובל

Some people think that working to change same-sex attraction means not accepting oneself - that he sees himself as unacceptable.

But you know what is really unacceptable? The voices of shame that I've been carrying with me for most of my life - voices that tell me "you're not good enough," "you don't get to play with us," "you're a bad person," "I'm better than you," etc. I can identify where I got these voices from, and I can rise up.

As a little boy for some reason I couldn't rise up. So I medicated the horrible pain by creating romantic stories and developing sexual feelings. Same-sex attraction was there to help me.

But now, these voices still ring in my head. And now I can choose, instead of to go to an erotic place to self medicate, to rise up against these voices in my head and defend myself and my dignity.

יש אנשים שחושבים שלעבוד לשנות משיכה חד-מינית פירושה שהאדם לא מקבל את עצמו - שהוא רואה את עצמו כלא מקובל.

אבל אתם יודעים מה לא מקובל? הקולות של בושה שאני נושא איתי רוב חיי - קולות שאומרים לי "אתה לא מספיק טוב," "אתה לא יכול לשחק איתנו," "אתה אדם רע," "אני יותר טוב ממך," וכו. אני יכול לשים אצבע על איפה שהקולות האלה נובעים ממנו, ואני יכול להתקומם.

בתור ילד, משום מה לא יכולתי להתקומם. אז ניסיתי לרפא את הכאב על ידי יצירת סיפורים רומנטיים ורגשות מיניות. משיכה חד-מינית נוצרה כדי לעזור לי.

אבל היום, הקולות האלה עדיין מצלצלים לי בראש. והיום אני יכול לבחור, במקום ללכת למקום ארוטי כדי לשכך את הכאב, להתקומם נגד הקולות האלה ולהגן על עצמי ועל הכבוד שלי.

workshop starts tomorrow - הסדנה מתחילה מחר

Journey into Manhood in Israel starts tomorrow. There are still spots available.

More info and to register - jimisrael.blogspot.co.il.

הסדנה "הגבר שבי" בישראל מתחילה מחר. יש עוד מספר מקומות.

לפרטים והרשמה - jimisrael.blogspot.co.il.

the key is to suppress nothing - והעיקר, לא להדחיק כלל

I wish I'd done more of this instead of suppressing:

The way out of homosexual desire is to feel it fully - and everything that comes with it. I imagine a man I'm attracted to - and give myself permission to play out the fantasy. But instead of acting on it physically, I allow my emotions to take center stage. The fantasy brings about great pleasure... and also other emotions underneath such as sadness, anger, jealousy... and these intensify the pleasure for a bit... until it subsides and I'm left with the experience of full self-acceptance. And when I imagine the man I was fantasizing about, I'm no longer drawn to him... because I have me.

My Homosexuality was born out of suppressing my true feelings and desires for love. The way out is nothing less than full self acceptance.

הלוואי והייתי עושה את זה יותר, במקום להדחיק רגשות:

הדרך לצאת מרצונות הומוסקסואליים היא להרגיש אותם עד הסוף - וכל מה שמלווה אותם. אני מדמיין גבר שאני נמשך אליו - ונותן לעצמי רשות לנגן את הפנטזיה בקולנוע של הדמיון. אבל במקום לבצע את מה שאני רואה ומרגיש במעשים, אני נותן מרווח לרגשות. הפטנזיה מביאה הנאה גדולה... וגם רגשות אחרים תחתיה, כגון עצבות, כעס, קנאה... ואלה מעצימים את ההנאה לזמן מה... עד שהיא שוככת, ואני נשאר עם החווייה של קבלה עצמית במלוא המובן. וכשאני מדמיין שוב את הגבר עליו פינטזתי, אני כבר לא נמשך אליו... כי יש לי את עצמי.

ההומוסקסואליות שלי נולדה לאחר שהדחקתי - במודע ובתת-מודע - את רגשותיי האמיתיים והכמיהה הטבעית שלי לאהבה. הדרך החוצה היא לא פחות מקבלה עצמית מוחלטת.

I'm back - חזרתי

It took a couple of days (things always take longer than expected, eh?), but now I'm back to being my own best friend again. Instead of shaming myself I'm "holding" myself emotionally and laughing at myself. Instead of shying away from connecting to other men, I've given myself permission to pursue what I really want - to love and be loved.

I'm starting to look at women again, and the sexual attraction to men is fading.

Make it a good one.

לקח כמה ימים (תמיד הדברים לוקחים יותר זמן מהצפוי, אה?), אבל חזרתי להיות החבר הכי טוב שלי שוב. במקום לבייש את עצמי, אני "מחבק" את עצמי מבחינה רגשית וצוחק על עצמי. במקום להתבייש ולא להתחבר לגברים אחרים, אני נותן לעצמי רשות לבקש את מה שאני באמת רוצה - לאהוב ולקבל אהבה.

אני מתחיל שוב להסתכל על נשים, והמשיכה המינית לגברים דועכת.

עשה לך יום טוב.

climbing out - מטפס חוצה

Following the shame of the last few days which prompted me to disconnect from other men, this morning I made a decision to reconnect anyway. I said hello and carried conversations, even though that which seemed like my instinct told me not to.

I'm feeling more self respecting and more connected, and an immediate effect is actually... homosexual arousal. This didn't take place much during my shame days - there, I was attracted more emotionally, yearning, fantasizing about someone living instead of me.

Homosexual arousal - a setback, no? A failure? I've been in this transition point before. If I call it a failure, I go back into shame and I'll end up coveting men like crazy. The key now is to acknowledge the arousal as an attempt at connection and... continue connecting from a place of self respect. The arousal should give way to feelings of brotherly love and identification - if I allow it to. We'll see how the day goes.

אחרי הבושה שחשתי בימים האחרונים שגרמה לי לרצות להתנתק מהחיבור עם גברים אחרים, הבוקר קיבלתי את ההחלטה להתחבר שוב בכל זאת. אמרתי שלום וניהלתי שיחות, למרות מה שנראה כאינסטינקט הפציר בי לא לעשות כן.

אני יותר מעריך את עצמי ומרגיש יותר מחובר, ותוצאה מיידית היא בעצם... התעוררות מינית כלפי גברים. זה לא התרחש כל כך בימי הבושה - שם, יותר נמשכתי ברמה הרגשית, כמֵהּ, מפנטז על כך שמישהו יחיה במקומי את החיים.

התעוררות הומוסקסואלית - נסיגה? כישלון? הייתי פה כבר, במעבר הזה. אם אני מכריז על זה ככישלון, אני חוזר לתוך הבושה ובסופו של דבר אשתוקק יותר ויותר לגברים... באופן מיני ורומנטי. המגמה והעיקר עכשיו, להסתכל על ההתעוררות כניסיון להתחבר ו... להמשיך להתחבר ממקום של הערכה עצמית. ההתעוררות אמורה לימס ובמקומה אמורים לבוא רגשות של אחווה והזדהות עם גברים אחרים - אם אני מרשה לה. נראה מה ילד יום.

it takes me down, win me back - זה מוריד אותי, נצח אותי בחזרה

This past week I worked extra hard at my job. I screwed up at work and I'm trying to get back in integrity. It's mainly myself I'm upset at for letting things slip.

It's hard for me to distinguish between guilt ("I did something bad") and shame ("I am bad") - can you relate? So I've been judging myself pretty harshly and feeling pretty badly about myself. I haven't wanted to connect - that's one of the things that shame does, makes us want to hide. As a result of this shame, my attraction to other men has become more pronounced, though since I've been so emotionally attentive to myself the past few months, the same-sex attraction is not as compelling as it has been in the past. In other men, I'm looking for the ideal me who doesn't get taken down, who weathers the storms with courage. Shame makes my body posture move ever-so-slightly toward the ground. And I look for other men to survive and thrive... instead of me.

I want to see that I too am weathering this storm with courage. I'm doing what I need to do to fix what's wrong at work. That's my intention right now - to appreciate that I'm doing my best and be proud of myself for it.

In terms of the attractions:
The action - active self respect
The expected result - lowering of same-sex attraction, heightening of opposite-sex attraction

בשבוע האחרון עבדתי יותר קשה מהרגיל בעבודה שלי. פישלתי בעבודה ואני משתדל לחזור למצב של יושר עם עצמי ועם עמיתיי. אני עצבני דווקא על עצמי, כי נתתי לדברים להידרדר.

זה קשה לי להבחין בין רגשת אשמה ("עשיתי משהו לא טוב") לבין רגשת בושה ("אני לא טוב") - אתה מזדהה? אז אני שופט את עצמי די קשות ומרגיש רע כלפי עצמי בימים האחרונים. לא בא לי להתחבר - זה אחד הדברים שהבושה עושה - היא גורמת לנו לרצות להתחבא. כתוצאה מהבושה הזאת, המשיכה שלי לגברים התגברה, אמנם ברמה פחותה מבעבר מכיוון שבחודשים האחרונים הייתי כל כך קשוב לרגשותיי. בגברים אחרים אני מחפש את האני האידיאלי שאי אפשר להוריד אותו בקלות, שעומד בפני רוחות הסערה באומץ. הבושה גורמת לתנוחה הגופנית שלי לנטות, אם רק טיפ-טיפה, כלפי מטה. ואני מחפש גברים אחרים לשרוד ולשגשג... במקומי.

אני רוצה להבין שגם אני עומד בפני הסערה הזאת באומץ. אני עושה מה שצריך לעשות כדי לתקן את מה שצריך לתקן בעבודה. זאת הכוונה שלי עכשיו - להעריך שאני עושה את הכי טוב שאני יכול ולהיות גאה בעצמי בעקבות זאת.

בעניין המשיכות:

הפעולה - הערכה עצמית באופן פעיל

התוצאה הצפוייה - משיכה לגברים מתמעטת, משיכה לנשים מתגברת

Post-Shabbat - סיכום שבת

This morning I woke up with a homoerotic image. I decided not to give it much thought in any direction and went back to sleep. When I woke up again it was gone. I was also feeling good about myself, having taken care of my need for rest and giving myself time in the morning to wake up leisurely and read.

I went to shul (synagogue) and connected. Being in a self-respecting place, connected to my feelings, I saw the men and boys there as my brothers. There was a group of boys who have been removed from their home and put in a group home. My heart went out to them. I almost cried right there in shul. I was feeling. My heart was open. There was no homosexuality, then and for the rest of the day. I met a young woman at lunch, felt a bit of an emotional pull that has the potential of becoming romantic and sexual. There was a bit of emotional pull towards other men, but I saw that it was my yearning to connect to them and myself... and so I did.

I'm sad now, since my friend D hasn't written me back on Facebook since yesterday - I tell myself the story that he doesn't see me as equal to him, and therefore I have less value. And now I look at the story and realize it's a bunch of bullshit - that I'm fine, worthy of love, equal. And now I'm feeling better.

הבקור התעוררתי עם תמונה בראש הגובלת על ההומוארוטי. החלטתי לא לתת לה יותר מדי מחשבה לכאן או לכאן, וחזרתי לישון. כשקמתי שוב התמונה כבר נעלמה. בנוסף, הרגשתי טוב כלפי עצמי, מאחר שהקשבתי לצורך שלי לנוח וגם לקחת את הזמן בבוקר לקום בנחת ולקרוא.

הלכתי לבית הכנסת והתחברתי. ההערכה העצמית שלי הייתה ברמה גבוהה, הייתי מחובר לרגשות שלי, והתוצאה - ראיתי את הגברים והבנים שם בבית הכנסת בתור אחים שלי. הייתה שם קבוצה של בנים, ילדים, שהוצאו מביתם והגיעו לפנימייה. לבי יצא אליהם. כמעט בכיתי שם, בבית הכנסת. הייתי קשוב לרגשותיי. לבי היה פתוח. לא הייתה הומוסקסואליות, אז ובהמשך היום. הכרתי בחורה בארוחת הצהריים וחשתי קצת משיכה רגשית, עם פוטנציאל שהיא תהפוך לרומנטית ומינית. הייתה במהלך היום קצת משיכה רגשית כלפי גברים, אבל זה הבחנתי ככמיהה להתחבר אליהם ולעצמי... וכן עשיתי.

עכשיו אני קצת עצוב, מכיוון שחבר שלי ד' לא חזר אלי בפייסבוק מאז שכתבתי לו משהו אתמול - אני מספר לעצמי את הסיפור שהוא לא רואה אותי כשווה אליו, ולכן יש לי פחות ערך. עכשיו אני מסתכל על הסיפור הזה ומבין שזה חרטא - שאני בסדר גמור, וראוי לאהבה, שווה. ועכשיו אני מרגיש יותר טוב.